בינה מלאכותית במערכת החינוך: כח על או סוס טרויאני?
בינה מלאכותית מבטיחה לחולל מהפכה בחינוך – אבל האם עלינו לקבל אותה בזרועות פתוחות או בזהירות?
מצד אחד, בינה מלאכותית מציעה יתרונות מפתות: למידה אישית ודיפרנציאלית המותאמת לנקודות החוזק והחולשה של כל תלמיד. אפליקציות אינטראקטיביות שהופכות לימודים לכיף, לא למטלה. בדיקה אוטומטית שמשחררת מורים למנטורינג, לא לעבודות ניירת.
התוצאות יכולות להיות מדהימות – שיפור בהישגים, תלמידים מאושרים יותר, בתי ספר הפועלים כמו מכונות משומנות היטב.
אבל לבינה מלאכותית יש גם סכנות: תלות עיוורת בטכנולוגיה, איבוד משרות רבות והתרחקות ממודל של יחס אישי ואנושי שמשלב רגשות. והכי מדאיג מכל – שאלות של פרטיות ואבטחה של נתוני המשתמשים, התלמידים והטיות שמובנות בטכנולוגיה עצמה.
זוהי נקודת מפנה. בינה מלאכותית בהחלט תשנה את מערכת החינוך, ובקרוב.
אם לטובה או לרעה, רק ימים יגידו.
בסוף מדובר רק בכלי, ללא תודעה. וכמו כל המצאה חדשה, בינה מלאכותית הולכת על קו דק, בו קשה לקבוע אם היא טובה או רעה מיסודה – הכל תלוי באיך משתמשים בה.
המפתח נעוץ במציאת האיזון הנכון בין למידה היי-טקית ופיתוח של מיומנויות סופט סקילס שיהיה קשה להחליף במכונה. וכדי לשמור על מקומות העבודה של המורים, יהיה צורך להכשיר אותם להתשמש ולהכיר א הכלים האלה, תוך הצפת סוגיות אתיות, מודעות להטיות והמגבלות, ועידוד חשיבה ביקורתית.
לכן בינה מלאכותית יכולה להפוך כוח על של מערכת החינוך. כשמשתמשים בה בפזיזות, היא יכולה להיות סוס טרויאני.
בתי ספר, מורים, תלמידים – כולנו חייבים להשמיע את קולנו בעיצוב העתיד של בינה מלאכותית. וההימור? לא פחות מתקוותיהם, חלומותיהם והאפשרויות של הדור הבא.
בינה מלאכותית יכולה להוות הזדמנות היסטורית לקדם את מטרות החינוך, אך זו גם זכותנו ואחריותנו לוודא שהיא אכן עושה זאת. יחד נוכל לגרום לכך שבמקום סוף הדרך, זו רק תהיה תחילתה של מהפכה חיובית בחינוך.
